סיכון אמיתי למלחמה

בבוקר ה-5 באפריל 2023, נשיא טייוואן, צאי אינג-וון, נפגש עם יושב ראש בית הנבחרים האמריקני דאז קווין מקארתי בסימי ואלי, קליפורניה. זו הייתה פגישה שבייג’ין הזהירה בתוקף מפניה. לכן שני הצדדים הרגישו צורך להיפגש. היה צריך להראות לסין שהיא לא יכולה להכתיב מול מי יתמודדו טייוואן או ארצות הברית. גם טאיפיי וגם וושינגטון הסכימו לכך. סין מילאה את הבטחתה לתגובה חזקה על ידי השתתפות בתרגילים צבאיים והעברה של ספינות מלחמה וכלי טיס לטייוואן. הקו המרכזי ואזור הגילוי של ההגנה האווירית של טייוואן הופרו. נושאת מטוסים אחת, שאנדונג, נכנסה למים מדרום ליפן. בייג’ין נאלצה להתנקות בהפרות של עיקרון “סין אחת”, שאינה נלקחת בקלות ראש. ובניסיון להסביר זאת, זה החריף את איום המלחמה. הפרשנים ראו את תגובתה של בייג’ינג לפגישת צאי-מקארתי פחות אינטנסיבית מזו של ארצות הברית באותה תקופה. ביקורה של יו”ר בית הנבחרים ננסי פלוסי בטייוואן בשנת 2022. אבל הירי עצמו הדגיש את חומרת הבעיה. רמה מסוימת של פעולות איבה חזרה לקדמותה. נראה היה שהעולם שקל את נוכחותם של טילים ונושאות מטוסים – מופעי כוח שדרשו תגובה דומה. שבוע לאחר הפגישה בקליפורניה, ארצות הברית והפיליפינים החלו בתרגיל המשותף הגדול ביותר שלהן עד כה. זו הייתה דרך להראות לסין שיש צבאות אחרים באזור שיכולים לפעול. הנורמלי החדש פירושו יותר ספינות ומטוסים בקרבת מקום, האשמה הדדית וחשדנות הדדית. בייג’ינג וושינגטון אינן מודעות לסכנה שבתנאים אלה. אבל במיליטריזציה של מדיניות החוץ ובכישלון להבין את המשמעות המלאה של המיליטריזציה, הצמד הוא תאונה אחת והחלטה אחת גרועה שהורחקה ממלחמה קטסטרופלית. מתמטיקאים מדברים על “קצה הכאוס”: הנקודה האחרונה שמפרידה בין סדר להרס. אין מקום לטעויות במערכת הקצה הזו. המשקל המצטבר של העבר הביא לכך את ארצות הברית, סין וטייוואן. בעבר הם הלכו ממש על סף המלחמה הגרעינית מספר פעמים: בשנים 1954-1955, 1958 ו-1996. כעת נראה שהם חיים דרך קבע על הקצה הזה..